<h1>בה"ג הלכ' עריות</h1>
<h2>דף נג.</h2>
אמו ואשת אביו וכלתו דקא אמרינן בסקילה מנלן, דתנן ואילו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה, ומדאוריתא מנלן דכתיב (ויקרא כ', י"א) ואיש אשר ישכב את אשת אביו כל ששמה אשת אביו בין שהיא אמו ובין שאינה אמו וכתיב בסופיה דקרא מות יומתו שניהם דמיהם בם. וגבי כלתו כתיב (שם י"ב) מות יומתו שניהם דמיהם בם וגמרי בגזירה שוה מאוב וידעוני מה דמיהם בם דכתיב גבי אוב וידעוני בסקילה, דכתיב (שם כ"ז) באבן ירגמו אותם דמיהם בם אף דמיהם בם דכתיב גבי אם ואשת אב וכלה בסקילה. והני מילי לעניין נשואין דלא שני בין אמו נשואת אביו לאשת אביו שאינה אמו וכלתו אלא כולהו חדא מילתא נינהו, אבל לענין אונסין שאני בין אמו אנוסת אביו לאנוסת אביו דלאו אמו היא, דאילו אמו אנוסת אביו מיחייב עלה כאמו נשואת אביו, ואילו אנוסת אביו דלאו אמו היא ואנוסת בנו, לא מיבעיא סקילה וכרת דלית בהו אלא שרי למינסבינהו לכתחילה. אלא אמו שאינה אשת אביו מנלן דמיחייב עלה, מכדי אמו לא כתיב בה קרא בהדיא, גבי אזהרה כתיבא אמו וכתיבא אשת אביו, גבי עונש לא כתיבא אלא אשת אביו ותו לא, משמע כל ששמה אשת אביו כדאמרינן. אשכחן אמו שיש לו לאביו אישות בה אמו אנוסת אביו דלית ליה לאביו אישות בגוה אינמי היכא דאזל אביו על אחת מעריות וילידה מיניה ממזר מנלן דמיחייב ההוא בריה סקילה על אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו, אמר רב שישא בריה דרב אידי דגמרינן מאזהרה דכתיב (ויקרא י"ח, ז') ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא, ערות אמך היינו אמו נשואת אביו, אמך היא קרא יתירא הוא דאפילו אמו שאינה אשת אביו, איתקש אמו שאינה אשת אביו לאמו שהיא אשת אביו מה אמו שהיא אשת אביו אית בה קטלא דכי נמי מתרו ביה מהא משום אשת אביו מיחייב, אמו שאינה אשת אביו נמי איתקש לאמו שהיא אשת אביו מה אמו שהיא אשת אביו הזהיר וענש אף אמו שאינה אשת אביו לאו אזהרה ותו לא הוא דאית בה אלא עונש נמי אית בה.
ומנלן דחייב על אשת אביו אפילו מן האירוסין, דתנו רבנן הבא על אשת אביו חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו ובין לאחר מיתת אביו בין מן האירוסין ובין מן הנישואין, מאי קאמר, הכי קאמר הבא על אשת אביו בחיי אביו חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש, וחייב עליה משום אשת אב בין בחיי אב בין לאחר מיתת אב בין מן האירוסין ובין מן הנישואין. ואי קדשה אבוה ולא נסבה ואזל בריה עלה, אי איתיה לאבוה בחיי האב חייב משום אשת אב ומשום נערה המאורשה, ואי מית או דגרשה חייב עליה משום אשת אב. וכן לעניין כלתו, דקתני סיפא הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש בין בחיי בנו ובין לאחר מיתת בנו בין מן האירוסין בין מן הנישואין.
וכל הני עריות דאמרינן בין מחייבי כריתות ובין מחייבי מיתות בית דין איסורן איסור עולם, לבר מן תלת. הנך דאיסורן איסור הבא מאיליו הוא לא צריכא למימר דלית להו שריותא, אלא הנך נמי דקורבא דידהו על ידי קידושין כי מיתסרן באיסוריהו קיימן לעולם בין מן הנשואין ובין מן האירוסין בין בחיי אוסר ובין לאחר מיתת אוסר, לבר מתלת אשת אח ואחות אשה ואשת איש דאיסורה לאו משום שאר הוא, כדתנן הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו ובין לאחר מיתת אביו בין מן הנישואין ובין מן האירוסין. הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש בין בחיי בנו ובין לאחר מיתת בנו בין מן האירוסין ובין מן הנישואין. אמר מר הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אביו ומשום אשת איש בין בחיי אביו ובין לאחר מיתת אביו, ואמרינן מאי קאמר, הכי קאמר הבא על אשת אב בחיי אביו חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש וחייב משום אשת אב לאחר מיתת אביו כבחיי אביו ומן האירוסין כבין מן הנישואין, וכן הבא על כלתו כהאי סוגיא דאמרינן. וטעמא מאי גבי אירוסין כנישואין, ארוסה אשת איש היא לכל דבר, ואחמורי הוא דאחמר רחמנא בארוסה לעיניין קטלא דאפקה מחנק לסקילה, כדתניא [נ"א ע"ב] הכל היו בכלל נואף ונואפת הוציא הכתוב בת ישראל לסקילה ובת כהן לשריפה.
<h2>דף נד.</h2>
לאחר מיתה אוסר כבחיי אוסר, דכתיב באשת אב (ויקרא כ', י"א) ערות אביו גלה קרא יתירא לחייבו סקילה לאחר מיתת אביו, ואיתקוש כולהי עריות להדדי כרבי יונה. ואף על גב דגבי חמותו (יבמות צ"ד:) פליג רבי עקיבא דאמר חמותו לאחר מיתת אשתו לית בה שריפה דתניא (ויקרא כ', י"ד) באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן דברי ר' ישמעאל, רבי עקיבא אומר אותו ואת שתיהן, ואמר רבה בין רבי ישמעאל ובין רבי עקיבא תרויהו סבירא להו דאם חמותו מדרשא הוא דאתיא, ולא כתיבא בהדיא אלא חמותו ותו לא, ובחמותו לאחר מיתה פליגי, דרבי ישמעאל סבר ואתהן חדא משמע שכן בלשון יווני קורין לאחת הן, וחמותו אפילו לאחר מיתת אשתו בשריפה, ורבי עקיבא סבר אתהן תרתי משמע והכי קאמר בזמן שאשתו וחמותו שתיהן קיימות דאיכא אותו ואתהן חמותו בשריפה אבל בא על חמותו לאחר מיתת אשתו דהוה ליה אותו ואותה לא מיחייב עלה שריפה, אבל לעניין כרת מודה רבי עקיבא דכי מיעטה קרא משריפה כרת דידה כי דקיימא קיימא.
<h2>דף עה.</h2>
בתו בת בתו ובת בנו בת אשתו בת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו מנלן דבשריפה, דתנן ואילו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה ובת כהן ויש בכלל אשה ובתה בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו בת בנה ובת בתה חמותו ואם חמיו. מדאוריתא מנלן, מכדי לא כתיב גבי שריפה אלא חמותו ותו לא, דכתיב (ויקרא כ', י"ד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן וגבי אזהרה לא כתיבא אלא בת אשתו בת בנה ובת בתה דכתיב (שם י"ח, י"ז) ערות אשה ובתה לא תגלה אשה ובתה את בת בנה ואת בת בתה, משמע דאית לה מיניה דידיה דהויא להו בתו ובת בתו ובת בנו, ומשמע דאית לה לאיתתיה מגברא אחרינא דהויא להו בת אשתו בת בתה ובת בנה, וקיימא לן בעלמא דלא ענש אלא אם כן הזהיר והכא גבי אזהרה חמותו ואם חמותו ואם חמיו לא כתיבן, וגבי עונש כתיבא חמותו ותו לא אבל אם חמותו ואם חמיו ובתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה לא כתיבן, מנלן דאית בהו כולהו עונש ואזהרה, דתנו רבנן איש אשר יקח את אשה ואת אמה אין לי אלא אשה ואמה, בתה ובת בתה ובת בנה מנין נאמר כאן גבי שריפה זמה היא ונאמר להלן גבי אזהרה (שם) שארה הנה זמה היא מה זמה דכתיב גבי אזהרה בתה ובת בתה ובת בנה אף זמה דכתיבא גבי שריפה איכא נמי בתה ובת בתה ובת בנה. אשכחן בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה לאזהרה, חמותו ובתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה לשריפה, חמותו כתיבא בהדיא, והנך אחרנייתא גמרן מאזהרה דזמה זמה. חמותו לאזהרה ואם חמותו ואם חמיו בין לאזהרה בין לשריפה מנלן, דקתני מנין לעשות למטה כלמעלה, נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה מה להלן למטה כלמעלה אף כאן למטה כלמעלה ומה כאן למטה כלמעלה אף להלן למטה כלמעלה, מנין לעשות למטה כלמעלה דקתני לא מטה ממש ומעלה ממש אלא למטה באסור דהוא למעלה ממש כי דתריץ רב אשי, ומאי נינהו אם חמותו ואם חמיו כחמותו, ומאי למטה, למטה באיסור, דאירחק ליה איסוריהו והכי קאמר מנין לעשות אם חמותו ואם חמיו דמרחק איסוריהו כחמותו דמקרב איסורה, נאמר כאן בשריפה זמה ונאמר להלן באזהרה זמה מה להלן למטה באסור כלמעלה באיסור בת בנה ובת בתה דמרחק איסוריהו שוינהו קרא כבתה דמקרב איסורה, אף גבי שריפה דכתיב חמותו לאו חמותו ותו לא אלא אם חמותו ואם חמיו אינהו נמי בשריפה כחמותו, ומה כאן בשריפה מטה ממש כמעלה ממש דרי תתאי כדרי עילאי בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה כחמותו ואם חמותו ואם חמיו דגמרינן מאזהרה אף להלן באזהרה גמרינן בשריפה למיהוי למעלה כלמטה חמותו ואם חמותו ואם חמיו דלא כתיב בהו אזהרה כדרי תתאי בתה ובת בתה ובת בנה דכתיב בהו אזהרה בהדיא.
<h2>דף עו.</h2>
בתו אפילו מאנוסתו חייב עליה אתיא הנה הנה אתיא זימה זימה. אחותו, כל ששמה אחותו בין שהיא מאביו ומאמו או מאביו ולא מאמו או מאמו ולא מאביו חייב, כתיבי קראי בהדיא.
אשכחן בת בנו ובת בתו מאנוסתו בתו גופה מנלן, אמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבידימי גמרינן אנוסה מנשואה בגזירה שוה כתיב הכא גבי אנוסה (ויקרא י"ח, י') כי ערותך הנה וכתיב גבי נשואה (שם י"ז) שארה הנה מה הנה דכתיב גבי נשואה בשריפה דגמרינן זמה זמה כדאמרן אף הנה דכתיב גבי בת בנו ובת בתו מאנוסתו בשריפה, ומה התם לאו בת בנו ובת בתו ותו לא אלא בתו נמי כתיבא בהדיהו אף הכא נמי דכתיב ערות בת בנך או בת בתך בתו נמי בהדיהו, כל דאיכא בבתו מנשואתו איכא בבתו מאנוסתו ומה בתו מנשואתו אית בה עונש ואית בה אזהרה אף בתו מאנוסתו כוותה דגמרה לה מינה בהנה הנה, והיינו דקתני (ע"ה:) מנין לעשות זכר כנקבה, ואמרינן מאי זכר כנקבה, שאר הבא ממנו כשאר הבא ממנה, בתו ובת בתו ובת בנו מכל היכא דאית ליה כבת אשתו ובת בנה ובת בתה.
<h2>דף פב.</h2>
הבועל ארמית קנאין פוגעין בו. בעא מיניה רב כהנא מרב לא פגעו בו קנאין בשעת מעשה דיניה במאי, ומסקינן דיניה בידי שמים. אמר רבי חייא בר אבין כל הבא על הגויה כאילו נתחתן בעבודה זרה, שנאמר (מלאכי ב', י"א) כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר, וכי בת יש לו לאל נכר אלא זה הבא על הגויה. כי אתא רב דימי אמר בית דינו של חשמונאי גזרו הבא על הגויה חייב עליה משום נשג"א, סימן נדה שפחה גויה אשת איש. כי אתא רבין אמר משום נשג"ז נדה שפחה גויה זונה (שם י"ב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה וגו'.
הבא על השפחה חייב עליה משום ארבעה עשר לאוין, משום (דברים כ"ב, ט') לא תזרע כרמך כלאים ומשום (שם י') לא תחרש בשור ובחמור (שם י"א) לא תלבש שעטנז (שמות כ', י"ג) לא תרצח (שם י"ד) לא תנאף (שם ט"ו) לא תגנב (שם ט"ז) לא תענה (שם י"ז) לא תחמד משום שפחה משום גויה משום נדה משום אשת איש משום אשת אב משום אשת אח, ואם היה ישראל שחילל זרעו ועצמו בגויה לא יהא לו ער בחכמים ועונה בתלמידים ואם היה כהן גדול לא יהא לו מגיש מנחה לה' צבאות. כל הנושא אשה שהוגנת לו הקדוש ברוך הוא אוהבו ואליהו נושקו, וכל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקדוש ברוך הוא רוצעו, אוי לו לפוסל את זרעו ופוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינה הוגנת לו. וכל הפוסל פסול, ואינו מדבר בשבח לעולם. רבי מייאשא בן בנו של רבי יהושע בן לוי [אומר] כל הרואה דבר ערוה ומעלים עיניו ממנו זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר (ישעיהו ל"ג, ט"ו) ועוצם עיניו מראות ברע מה כתיב אחריו (שם י"ז) מלך ביופיו תחזינה עיניך. אבא חילפתא אמר משום אבא חיגרא אל תהי פרוץ בנדרים שמא תמעול בשבועות, ואל תתארח אצל כהן עם הארץ שמא יאכילך מקדשי שמים, ואל תרבה שיחה עם האשה שמא תנאף, שכל שיחתן של נשים אינן אלא דברי ניאופין. רבי אחי ברבי יאשיה אומר אל תסתכל בנשים שלא תבא לדבר ערוה, וחכמים אומרים המסתכל בעקיבה של אשה גורם שיהו לו בנים בעלי מומים. וכל שאין לו בושת פנים במהרה הוא חוטא שנאמר (ישעיה ג', ט') הכרת פניהם ענתה בם, וכל שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא, שנאמר (שמות כ', כ') ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו.
